הדברה לחצר הבניין צריכה להתחיל בסקר של מים, פסולת, צמחייה, ניקוזים ומחילות. ריסוס היקפי קבוע בלי לזהות מקור עלול לפגוע בסביבה ולא לפתור את הבעיה.

מחלקים את החצר לאזורי בדיקה

מסמנים פחי אשפה, חדרי שירות, קווי ביוב, ברזים, מערכת השקיה, צמחייה צפופה, אזורי משחק, מקומות האכלה וחיבורים לקירות הבניין. בודקים סימנים בשעות ובימים קבועים. המפה עוזרת להבדיל בין מקור בחצר לבין מזיק שמגיע מתשתית אחרת.

מקורות נפוצים לפי מזיק

  • יתושים: תחתיות עציצים, מרזבים, בורות ניקוז וכלי מים
  • תיקנים: שוחות ביוב, חדר אשפה, לחות וסדקים סביב צנרת
  • נמלים: השקיה, מזון חשוף ומושבות לאורך שבילים וקירות
  • מכרסמים: פסולת, מזון לחיות, מחילות ופתחים למחסן או לחניון
  • פרעושים וקרציות: בעלי חיים, אזורי רביצה וצמחייה שאינה מטופלת

פעולות לפני חומר הדברה

  1. מרוקנים מים עומדים ומתקנים השקיה או נזילה
  2. סוגרים פחים ומסדירים תדירות פינוי
  3. גוזמים צמחייה ומרחיקים חפצים מהקירות
  4. מגנים על מזון לחיות ומפסיקים האכלה לא מבוקרת
  5. מתקנים רשתות, מכסים ופתחים לאחר מיפוי

בטיחות בשטח משותף

ועד הבית צריך להגדיר מועד עבודה, לסמן אזור, להרחיק ילדים וחיות וליידע דיירים בהתאם להנחיות. אין ליישם חומר ליד מתקני משחק, צמחי מאכל, בריכות או ניקוז ללא התאמה מפורשת בתווית. טיפול במכרסמים מחייב תחנות או מלכודות מוגנות ובדיקות סדירות.

בחירת מדביר ומעקב

מבקשים רישיון, מפת מוקדים, שם חומר, תיקוני תשתית ולוח ביקורות. אחרי הטיפול סופרים סימנים באותן נקודות. אם אין ירידה, בודקים מחדש את המקור במקום להרחיב אוטומטית את הריסוס.

שאלות נפוצות

האם חייבים לרסס את כל החצר?

לא. מטפלים במקור ובמסלול שהתגלו ורק בשטח המותר בתווית.

מי אחראי להכנה?

ועד הבית או מנהל הנכס צריכים לתאם ניקיון, גישה, הודעה לדיירים ותיקונים.

מה עושים עם גינה אכילה?

מדווחים עליה מראש ומונעים יישום שאינו מורשה לצמחי מאכל ולתקופת הקטיף הרלוונטית.